הקשר בין מחשבת יתר לבעיות עיכול

מה הקשר בין חשיבת יתר ועיסוק בלתי פוסק בהמרת מידע  לבעיות עיכול שונות?

ראשית דבר, מספר מילים על פאזת האדמה:

 

רגש: חשיבה מנטלית, דאגות, אהדה

איבר ייני: טחול, איבר יאנגי: קיבה

עונה: עונת סוף הקיץ (והימים האחרונים בסיום כל אחת מן העונות האחרות)

טעם: מתוק

רקמות הגוף: שרירים

כיוון: מרכז

תנועה: טרנספורמציה

צבע: צהוב

פתולוגיה מאפיינת: לחות

איבר חישה: פה

קווים לטיפוס אדמה:

הטחול והקיבה מהווים את האיברים ליסוד זה. בכל רפואות המזרח וברפואה הסינית בפרט האדמה מהווה את הבסיס והיציבות. האדמה היא נקודת הציר המרכזי של הציר השמיימי וציר היומיום ולכן רק כאשר האדמה יציבה, הגוף והנפש חזקים גם הם.

טיפוסי אדמה מאוזנים הם אנשים רציונליים, המחפשים אחיזה אמיתית בנתונים, עובדות ולא מעופפים לפנטזיות או הרפתקאות מרגשות. יש להם סבלנות לבצע מטלות באיטיות ובהתמדה, והמטרות אותן הם רוצים להגשים הינן מטרות ברות השגה.

הם אוהבי בית. יתכן וביתם לא תמיד יהיה הכי מעוצב או נקי אבל תמיד יהיה מזמין, נעים ולרוב גם מריח מתבשילים טעימים.

אלו אנשים שאוהבים קשרים ארוכי טווח, חברים טובים וותיקים ועבודה שגם היא, כמו בית. הם אוהבים לצחוק ולגעת, ללטף ולהרגיש.

טיפוסי האדמה הינם אנשים כבדים יותר באופיים (לעתים גם פיזית), זזים יותר לאט, מתלבטים, לא לוקחים החלטות פזיזות, אוהבי מתוק, עם נטייה לסבול מליחה, סינוסיטיס ונפיחויות. לא צריך להיות טיפוס אדמה כדי שהיסוד יתערער – אבל כשזה קורה היציבות הברורה נעלמת.

“רעידת אדמה” כשהיציבות מתערערת :

חשיבה דאגנית וחשיבת יתר הינן פעולות קוגנטיביות – רגשיות המשויכות ליסוד זה. בכתבים הסינים מצוינים קשרים ישירים בין החשיבה לבעיות עיכול שונות.

לבקש מאדם “לא לחשוב” זו אחת המשימות הקשות ביותר לביצוע.  הבעיה מחמירה כשהחשיבה הופכת לדאגה, והדאגה יוצרת סיבובים מעגליים (“לופים”) החוזרים על עצמם.

לדאגנים שבינינו או “טיפוסי הטחול” למיניהם שאינם מצליחים לצאת ממחשבת יתר, מיטשטש ההבדל בין מחשבה לבין לדאגה. למעשה, כמעט כל מחשבה הופכת לדאגה. ככל שהם מעמיקים יותר במחשבה, ככל שהם מוצפים מידע ודאגות. למעשה היכולת שלהם “לשחרר” את המחשבה ולהרפות היא כמעט בגדר אפסית.

ברפואה הסינית, אנרגיית הטחול הבריאה מקושרת ליכולת להרפות את הדאגות (בפרופורציה כמובן) ובכך לשמור על צלילות מחשבתית. לאנשים שפעולת התמרת מידע היא חלק ניכר בעבודתם כגון אנשי מחשבים, עורכי דין , מורים וכדומה יש נטייה לפגוע בחוסן הטחול ועם הזמן לערער יסוד זה.

כשאנרגיית הטחול נחלשת (ולא רק מחשיבת יתר, אלא גם מאכילת יתר של מזונות קרים, שומניים, אכילה סמוך לשינה וכו’) מתחילות הפרעות במערכת העיכול ובנוסף לכך עשויה להתחיל התדרדרות מנטלית בדמות ירידה בזיכרון, קושי בשליפת מידע, ירידה ביכולת להתרכז לפרקי זמן ארוכים בקריאה וכדומה.

אמנם נכון הוא שאדם הנוטה לדאגנות יתר או לחלופין נסיבות חייו הובילו לדאגנות יתר, קשה מאוד לצאת ממנה, אבל מומלץ קודם כל לנסות בכל דרך טיפולית או עבודה עצמית לשנות דפוס זה. גם אם בעיית העיכול תיפתר לעת עתה, בשלב מסויים היא תצוף שוב, וכנראה בעוצמה חזקה אף יותר.

בספרו של ג’ובני מצ’וצ’ה “יסודות הרפואה הסינית” (ספר המהווה את הבסיס להבנת הפילוסופיה) נכתב כך:

“הטחול מקושר לדם בשתי דרכים: ראשית, הוא מהווה את המקור לייצור הדם כיוון שהוא מתמיר את צ’י המזון המהווה אבן בניין קריטית ליצירת הדם. שנית, בכך שהינו אחראי על שמירת הדם בכליו שלא יצא החוצה. אם צ’י הטחול נמצא בחוסר, הוא אינו מצליח להחזיק את הדם בכליו וכך נוצרים דימומים.”

כשאנו עסוקים בחשיבה ודאגנות יתר על המידה, או לחלופין/בנוסף אוכלים באופן יומיומי אכילה לא מזינה ומאוזנת שפוגעת בנו, אנו משבשים את יצירת הצ’י והדם התקינים של הגוף, את יכולת העיכול והטמעת האוכל, ואף בסכנה לסבול מדימומים. (במחלות כמו קרוהן, קוליטיס, דיורטיקוליטיס ושאר דלקות המעי נראה לרוב אנמיה גם אם אין דימום – ברפואה הקונבנציונלית הדבר מקושר להפרעה בספיגה וברפואה הסינית להפרעה בייצור הדם. כל הפתולוגיות הנ”ל מושפעות ומוחמרות במצבים נפשיים).

שמרו על אדמה יציבה, לא לחה מדי, לא בוצית, לא רועדת. ונקו את המחשבה. אם מתחילה מחשבה ודאגת יתר בצורה בלתי נשלטת, טפלו בה באופן ממוקד בכל דרך אפשרית.

admin

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *